שלום לכולם, אני מרגשת לשתף אתכם היום במסע שלי למארז הפיצה, החל מאיטליה הגאה וסיום ברחבי ניו יורק המולטי-קולטורלית, תוך שילוב סיפורים מרתקים ומתכונים מעוררי תיאבון.

מאיזה מקום נשאל שוב ושוב, התחילה הפיצה? אם תבקשו ממני להמר, הייתי אומרת שהכל התחיל בנאפולי, איטליה. נאפולי היא העיר שבה נולדה הפיצה המסורתית שאנחנו כל כך אוהבים. פיצה מרגריטה, עם התפריט הפשוט של השמנת תום, מוצרלה, בזיליקום וטימין. המתכון המקורי הוא כל כך פשוט וטעים, שאין צורך להוסיף שום דבר נוסף.

אבל אנחנו לא מסתפקים בפשוט. לכן, אני ממשיכה את המסע שלי לניו יורק, ארצות הברית. ניו יורק היא המקום שבו נולדה הפיצה "אמריקאית". אם נאפולי היא ביתה של הפיצה המסורתית, אז ניו יורק היא ביתה של הפיצה האמריקאית – פיצה עם ק crust עבה, גבינה מותכת, ותוספות אינסופיות.

ניו יורק היא גם המקום שבו נולדה הפיצה המהירה, הצניעה שאתה אוכל בדרך לעבודה או בדרך הביתה מהבר, פיצה שאתה אוכל בקומץ יד, עם פינה מתהפכת וגבינה מתנשפת לכיוון המדרכה. אז איך אני מכינה פיצה בבית שמשדרת את התחושה הזו? קל! הכי חשוב – תיקחו בחשבון את הבצק. הוא צריך להיות דק וגמיש, עם פינות מנופחות ומצופות בטיפה שמן זית.

והתוספות? כמובן, זה תלוי בכם. אבל אני ממליצה להשאיר את זה פשוט. גבינה מוצרלה טרייה, עגבניות מרוסקות, ואולי קצת בזיליקום או אפשר גם להוסיף קצת פפרוני או פטריות. העיקר לא להטעין את הפיצה בתוספות מיותרות.

המסע שלנו היום עבר דרך מטבחות רחוקים, אך הכל יכול להתרחש במטבח שלכם עם מעט מאמץ ואהבה לאוכל הטעים הזה שאנחנו כל כך אוהבים. אז לכו קדימה, חגגו את הפיצה בסגנון שלכם ואל תשכחו לשתף אותי בתמונות של היצירות שלכם!

בתיאבון, ועד הפעם הבאה,
שמי.